ימית 1982
https://www.facebook.com/kedem.ha הנעליים השחורות הצבאיות טבעו בתוך תלולית החול, רגליו כשלו וגופו צנח על החול הזהוב. תכול השמים התמזג בתכלת המים. לימינו נמתחה רצועת חוף בתולה ונדמה לו כי רגל אדם לא דרכה בה מעולם. לשמאלו התגלה שאריות של כביש עליו נעו ג'יפים וקומנדקרים אנה ואנה, אצים רצים במצוות מפקדיהם למלא משימה אחר משימה. הזמן דוחק והוא מתרחק. הכל היה יכול היה להיות שונה, אילו, לפני כמה חודשים, היה עולה בגורלו מספר אחר. חבריו ישבו במעגל, היה עליהם להחליט מי מהם יצא "אחוזי פיקוד" לקצונה. כולם שירתו יחד בפלוגת הסדרניקים, סיום המסלול ולאחריו מי יחזור לישיבה ומי ימשיך לקצונה. הרצון הכללי היה לחזור לישיבה. מלבד בני אף אחד לא התנדב לצאת לקצונה. אחדים חזרו בלהט מדוע כה חשוב לחזק את הצבא, כמה הצבא הא הגורם המאחד את כלל עם ישראל. אחדים הצדיקו את רצונם לחזור לישיבה מתוך בנין האישיות העצמית. ולבסוף טרף בקלפי שני גורלות, אחד כתוב עליו לישיבה ואחד כתוב עליו לקצונה. עלה בו הגורל לעזאזל וקיבל עליו את הדין. חבריו תמכו בו ועודדו אותו. גם הוא התנחם לעצמו ובלבו חשב יקרבו ימי סיום קורס ...