ימית 1982

https://www.facebook.com/kedem.ha

הנעליים השחורות הצבאיות טבעו בתוך תלולית החול, רגליו כשלו וגופו צנח על החול הזהוב. תכול השמים התמזג בתכלת המים. לימינו נמתחה רצועת חוף בתולה ונדמה לו כי רגל אדם לא דרכה בה מעולם. לשמאלו התגלה שאריות של כביש עליו נעו ג'יפים וקומנדקרים אנה ואנה, אצים רצים במצוות מפקדיהם למלא משימה אחר משימה. הזמן דוחק והוא מתרחק. 
הכל היה יכול היה להיות שונה, אילו, לפני כמה חודשים, היה עולה בגורלו מספר אחר. חבריו ישבו במעגל, היה עליהם להחליט מי מהם יצא "אחוזי פיקוד" לקצונה. כולם שירתו יחד בפלוגת הסדרניקים, סיום המסלול ולאחריו מי יחזור לישיבה ומי ימשיך לקצונה. הרצון הכללי היה לחזור לישיבה. מלבד בני אף אחד לא התנדב לצאת לקצונה. אחדים חזרו בלהט מדוע כה חשוב לחזק את הצבא, כמה הצבא הא הגורם המאחד את כלל עם ישראל. אחדים הצדיקו את רצונם לחזור לישיבה מתוך בנין האישיות העצמית. ולבסוף טרף בקלפי שני גורלות, אחד כתוב עליו לישיבה ואחד כתוב עליו לקצונה. עלה בו הגורל לעזאזל וקיבל עליו את הדין. חבריו תמכו בו ועודדו אותו. גם הוא התנחם לעצמו ובלבו חשב יקרבו ימי סיום קורס צוערים, והם יחזרו אליי בני"שים שמילאו כרסם בש"ס ובפוסקים ועסקו בשנה האחרונה בבניין האישיות שלהם, והוא ימלא בטנו בריבועים ממד"סים ותרגולות קרב, ויעסוק בתקופה האחרונה במנהיגות ובציות לפקודות. ונראה מי יתנחם למי. הגורל זימן לו להפגין את כישורי המנהיגות בקורס, מפקדיו העריכו את יכולותיו הפיקודיות, את דבקותו במשימה, את הביצוע המדויק, השלמת המשימה, הובלת חבריו החיילים וסחיפתם לשות מעל ומעבר. ואכן לא ארכו הימים והיה מועמד המג"ד לצוער מצטיין פלוגתי. 

משקיף לעבר העיר ימית, דחפורים עמלו להוציא מהאדמה מעבירי מים וצינורות ביוב, משאיות העמיסו עמודי תאורת רחוב, וחיילים מפלוגתו שאך אתמול כתרו את נתיב העשרה עמדו באפס מעשה והמתינו לפקודה הבאה. לפנות מתיישבים, לארוז חפצים. לפרק מבנים. לא להשאיר מאומה למצרים. והחול זהוב כל כך, והשמש החמימה מזמינה את הגוף להתרפק ולטבוע בתוך התלולית. מתחת לעץ הדקל שהרוח מכה בכפותיו ומנגנת מנגינה חרישית במגעה בסנסניו. רואה את הג'יפ של המפקד, מגיע על הכביש ששוליו מכוסים חול ועולה על דוקרן מאולתר שהונח על הכביש. הנהג נפלט מהג'יפ ומקלל. המפקד תר בעיניו אחרי הצוער הדתי הבני"ש , אחריו. החברים שלו דפקו לו את הג'יפ. לפני המשימה , הוא נטלו הצידה, שאל אותו אם מעדיף להימנע מהמשימה. ידע כי כל חבריו לישיבה מתנגדים לעקירה מחבל ימית, חבריו מתבצרים בישיבה. 
הציע לו להישאר במשימות אבטחה בבסיס. אך הצוער העדיף להמשיך עם חבריו. דבקות בביצוע משימה, זה היה המוטו. למרות רצונו העז, להשתתף במשימה, 
הציב אותו בחפ"ק , על המפות על מכשירי הקשר, למנוע חיכוך ככל הניתן עם המתיישבים,עם חבריו לישיבה.

שעות שמע בקשר, את הפינוי , את הקולות , ורשם על המפות חיצים , ותיעד אירועים. והוא שמע על הכוונה למקש את הדרך בדוקרנים מאולתרים, והבין מה זוממים החברים, והיה עליו להעביר הלאה את הידיעה "קדקוד כאן מברגון, עבור" זעק במע"ד. נשנק ומחנק עלה בקולו. "הגיע מידע על כוונת המנוולים, לפגוע בכלים הקלים על השחור" . וקדקוד לא ענה, וקדקוד לא שעה. האם קרא לחבריו מנוולים? עד כדי כך דבק במשימה? וכעת המפקד זועם. וגם הג'יפ נתקע. נטל את רגליו והחל פוסע לעבר יישובי פיתחת רפיח. לעבר תלמי יוסף, לא יכול יותר לראות את מבטי המפקד, את חבריו לפלוגה הששים אלי משימה. לפנות , להחריב לפרק. הבוקר חבריו לפלוגה פינו את המושב, רצה לראות את המראות במו עיניו. 

עזב את החפ"ק, המפקד והנהג החליפו מבטים, והמפקד כאילו אמר לנהג הניח לו. רגליו נשאו אותו לעבר הבתים המפונים, סובב את ידית דלת הכניסה. מטבחון ועל הגז סירים שעליהם בושלה ארוחת צהריים. צעצועים מושלכים על הלול בה שיחקה תינוקת לפני שעה. חיים שלמים שנגדעו באחת. לא יכול יותר לראות את המראות ולהריח הריחות, סבב על עקביו וראה את הנהג עדיין מטפל בג'יפ וביקש לשחררו מתפקידו.