ימי קדם

המרחק מבני ברק לגבעתיים - TheMarker Cafe

כמה ערבים הרגת בצבא? - שואל אחי את אבא בשובו ממילואים. הימים הם ימי האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים. כל חייל שחזר מהצבא היה גיבור מקומי.           -מאה-עונה לאחי אבא,מפתח אצל בנו הצעיר תחושת גאווה. אחי שהיה אז  כבן שש ושמע סיפורי אלף לילה ולילה  על עלילות החיילים שחזרו מהמלחמה ,  שואל  באכזבה רבה:                            -מה?  רק מאה ?                                                 אלף –  מתקן  אבי ואינו נותן דעתו לזילות בחיי אדם שפשתה גם במשפחתו, מראות המוות בשואה הקהו את רגישותו למוות                                                                 ...

·          שעות אחר הצהרים של שבת , רבקה מסדרת את הכרים והכסתות על המיטות, מטיבה כריות מאחורי גבה של מרים אחותה ופיבי גיסתה. אני מביט באימא ובדודותיי ומנסה להבין על מה הן משוחחות, שפה מיוחדת פיתחו להן ,תחילת המשפט במרוקאית עובר לצרפתית ומסתיים בעברית. ·          בבית אבא ואימא לא דיברו אלא עברית, אמנם בתחילת נישואיהם אבא ניסה ללמד את אמא הונגרית ואימא שחלפו רק חודשים ספורים מאז סיימה את האולפן לעברית, ניגשה למלאכה זו בהתלהבות דומה לזו שאחזה בה באולפן לעברית, הוציאה את המחברת שטמנה עם כל אוצרותיה , יחד עם תמונות שלה בתיכון אליאנס במרקש, ועם תעודת הלידה והעולה,והחלה  רושמת מילה  במילה כפי שהכתיב לה אבי ואת התעתיק בצרפתית או בעברית, אבא גם ניסה ללמדה את התנועות המרובות בשפה , איך פותחים את הלוע ונושפים ומכווצים את הפה בתנועות השונות , ואימא צחקה  "כמה אוויר אתם מוציאים –מבזבזים אות  לחינם " , אבא אף הוא משועשע ענה לה בעקיצה – "מרוקאית זו לא שפה זו מנגינה-  רק במרוקאית אם תנגן את המי...

רבקה פותתת גרגרי סולת באצבעותיה ומרטיבה אותם במעט מים קרים שממתינים לה בקערה . הגבישים הגדולים מתפוררים רצוא ושוב בכף היד במיומנות שרכשה משכבר הימים. הפתיתים צריכים להיות גדולים יותר מקוסקוס רגיל אך לא ענקיים מדי . חופנת בידה עוד קמצוץ סולת ומאחדת אותו עם חבריו המפותתים בידיה . היום תענית אסתר , מחר יזכו ילדי אחיותיה לטעום מברקוקש הסמיך מרובך בחמאה וחלב. הצום לא מכביד עליה רגילה היא בתעניות, מראה הילדים מלקקים הצלחת כשתגיש להם את משלוח המנות מרנין את ליבה. מרתיחה היא מים על הקוסקוסר , ומניחה את הברקוקש להתאדות ! עכשיו היא מחכה ** בוקר פורים , שעה מוקדמת, מסעוד שלה חזר עתה משחרית וקריאת המגילה. מניחה רבקה לפניו קערית של ברקוקש וגביע  לבניה , וממהרת לעבר מרים אחותה. באמתחתה צרור הברקוקש המהביל אני מתעורר לבוקר פורים ומתחבט האם ללבוש שוב את תחפושת השוטר או ללבוש בגדי חול. אמא מזרזת אותי ללבוש התחפושת ומבטיחה לי המון דמי פורים מהדודים אם אהיה מחופש . השתכנעתי. אמא הכינה מאתמול כבר משלוחי מנות רבים עטפה אותם וניצחה על המלאכה. את המשלוח הזה מסרה בידי אחותי ומצווה עליה למסרו לגברת ...

פעם ,לא היה בטויס אר אס תחפושת ב300 ש"ח , לא בכפר השעשועים ב100 ולא מחסן התחפשות ב50 ש"ח. את התחפושות שלנו לא ייבאו מסין. הורינו לא הרשו לעצמם להתרושש מרכישת תחפושת מושקעת, ויוקר המחיה עדיין לא הייתה סיסמה נבובה! את תחפושת השוטר העברנו מאחד לשני , ואמא תפרה והתאימה אותה מאחד לשני, לבגדי הג'ינס המהווים נתפרו סרטים צבעוניים וכובע קאובוי נגזר מקרטון והרי לכם קאובוי לתפארת , עם מעט נייר קרפ צבעוני ובגד גוף ירקרק הילדה התחפשה לכלנית או רקפת, צמר גפן לבן נהייה לזקן לבן עד  ברכיים , בעזרת סדין שנעטף מכף רגל עד ראש וענף עץ מגולף הפך למטה והרי לכם משה רבנו. איפור לעיניים מלוכסנות , סיכה תקועה בצמה , כובע מקרטון והרי לכם סינית. בעידן שטלוויזיה בבית הייתה אטרקציה, קופסת קרטון עוצבה בדמות טלוויזיה כשעל המרקע מככב חיים יבין ואנטנה קולטת שידור מקוטע... המשקעים יותר , היו מקוריים והתחפשו לשום-דבר ( חצי גוף שום וחצי גוף עיתון דבר... ) ונהפוך-הוא (מכנסים נלבשו על זרועות הידיים וכיסו הראש, שרוולי חולצה גדולה על הרגליים ומכופתרים עד המותניים, וראש של בובה מבצבץ בין הרגליים ... ) , כאלה הי...

בית הכנסת בו התפללנו , היה תעתיק של ה"שול" מהעיירה החסידית ממזרח אירופה אך אנו , כילדים קטנים בני שש או שבע , עיננו טרם שזפה מראות של בתי כנסיות להם צורה הוד והדר . ספסלי העץ הבלתי מהוקצעים וצבועים ביד גסה בצבע חום כהה,ושכבות צבע נערמו עלי בזה אחר זה, האבק ששלט בכל פינה ,המרצפות הצבעוניות שהיום חזרו לאופנה וכותלי הבית הערבי שהיו מטויחים בסיד שפעם היה לבן, וכעת צבעו נטה ללבן מלוכלך ועייף,כיסה והסתיר את הבנייה הערבית מאבנים ובוץ ,הקירות העצומים היו בעיננו עולם ומלואו והיינו בעיניהם כחגבים בהיכנסנו לשערי בית התפילה . אותה עת לא נתנו דעתנו , האם התגוררה במקום משפחה ערבייה אמידה או שמא היה זה בית פקידות ,טרם שחרור העיר באר שבע . ורק דבר אחד הטריד את דעתי ,מה יקרה אם חלילה המאוורר הגדול העשוי פלדה ומט לפול , יינתק לפתע , וייפול ארצה ובדרכו יפצע אחד מהמתפללים , נזהר הייתי לא להביט למעלה אל עבר המאוורר המאיים , והתהלכתי בין ספסלי המתפללים , נטול דאגות שם עצמי כאחד הילדים נטולי דאגה וטרדה . אהבתי ככה לשוטט כך בין המעברים, אף שאבי קבע מקום מושבו בספסל האחורי קרוב לכניסה , מצפה היית...

האוטובוס הגיע סוף-סוף ונשים עמוסות סלי קניות מפלסטיק עמוסים כל טוב החלו לתפוס מושבים אחוריים , גברים בקסקטים מקש ועטויים ז'קטים מרושלים עזרו לנשותם בריאות הבשר לטפס אט אט למושביהן ופילסו להם מעבר בין סלי מזון ועוללים שנתלו על זרועות הוריהם. על כולם מנצח בחן רב ר' שרול-מוישה . בימים כתיקונם ר' ישראל-משה היה מזכיר של סניף פועלי האגודה בעיר, פיקחותו קסמו האישי, והחן הרב שלו הקנו לו מעמד של מנהיג החבורה. בפי כולם נקרא שרול-מוישה, ואף שהיה תלמיד חכם מובהק, נהג לתבל את דבריו במילי דבדיחותא וליצנות.כך נעשה חביב בעיני כל שומעיו. מפעם לפעם ארגן מסע לקברות צדיקים או עליה לרגל לירושלים או לציון רשב"י במירון, והצליח לקבץ לטיולים אלה בעלי בתים חסידיים,עם פועלים עולים מצפון אפריקה, נשים מכוסות מכף רגל עד ראש וראשן מעוטר בשביס עם נערות בנות סמינר שיצאו לחופשה, אמהות מטופלות בילדים קטנים חלקן צנועות יותר וחלקן צנועות פחות וכולן עוצמות עיניים ומנשקות את ידיהן עם הזכרת שמו של התנא רבי שמעון בר יוחאי או של רבי מאיר בעל הנס. במגפון שהחזיק צמוד לפיו,זירז את הנוסעים לתפוס מקומות. קולו של ר...